שתיית מים טובה למערכת העיכול?

מאת טליה לביא דיאטנית קלינית M.Sc | תאריך פרסום: 27/10/2022

בעידן ה-Evidence Based Medicine אנחנו מצפים שלכל המלצה תזונתית יהיה גיבוי מחקרי. מי מאיתנו לא משוכנע ששתיית מים היא אחד המפתחות לעיכול תקין? שצריכה של סיבים חייבת להיות מלווה בשתייה מספקת, על מנת למנוע עצירות? כשפניתי לספרות לצורך כתיבת מאמר זה, נדהמתי לגלות כמה מעט מחקרים נעשו בנושא זה. לעיתים כוחו של הניסיון הוא רב כל כך, עד שנדמה שלכאורה אין צורך בהוכחות מחקריות… ובכל זאת, אסקור כאן את מעט המחקרים הקיימים.

מים במערכת העיכול

המים מגיעים למערכת העיכול משתייה, מזון ומהרוק שבפה. בממוצע נכנסים ביממה כ-2.5 עד 3.5 ליטרים של נוזלים, כשכחצי עד ליטר וחצי מהם הם מהרוק. לכך מתווספים מיצי עיכול ומרה בנפח דומה. כמחצית מנוזלים אלו נספגים לדם במעי הדק והמחצית השנייה ממשיכה לנוע במערכת העיכול. רוב הנוזלים נספגים חזרה במעי הגס אל הדם והלימפה.

כמות המים הנצרכת משתייה ומזון, משפיעה אך במעט על צמיגות הצואה, אך צריכה מעטה במיוחד משפיעה על כל משק הנוזלים ולכן משליכה על צמיגות הצואה, גם אם באופן עקיף. גם משך השהייה של הצואה במעי הגס משפיעה על צמיגותה, כאשר שהייה ממושכת מלווה בספיגה חוזרת של נוזלים ומביאה להתייבשות של הצואה ולירידה בצמיגותה. אחוז המים בצואה באופן תקין נע בין %70 ל- 75%. שינויים באחוז המים בצואה משפיעים על הצמיגות שלה ומשליכים על קלות ותדירות היציאות.

איור: מעבר המים במערכת העיכול

צריכת מים ומניעת עצירות

עצירות היא תופעה שכיחה בכל הגילאים. סובלים ממנה ילדים, מבוגרים וזקנים .

הגברת צריכת מים משפיעה על תקינות היציאות בכל הגילאים, בעיקר כשצריכת הנוזלים ההתחלתית נמוכה. חשוב לציין שהאפקטיביות והחיוניות בשתיה מרובה של מים, אינה באה לידי ביטוי במצבים בהם העיכול תקין מלכתחילה והרגלי השתייה נאותים.

• בתינוקות  - שתייה בלתי מספקת גורמת להתקשות הצואה.

• בילדים - השיפור בתדירות היציאות ובצמיגות הצואה באים לידי ביטוי כאשר צריכת הנוזלים ההתחלתית איננה נאותה. הגברת שתיית נוזלים במקרה זה היא תיקון למצב קודם שהיה בלתי מאוזן.

• מבוגרים - במחקר מבוקר במבוגרים, שתתה קבוצה אחת 2500 מ"ל ליום וקבוצה שנייה 500 מ"ל בלבד במשך שבוע. בשבוע בו צריכת הנוזלים הייתה נמוכה, נמצאה ירידה הן בתדירות היציאות והן במשקל הצואה. מתן נוזלים מעבר ל 2500 מ"ל ליום לא הביא לשיפור נוסף במאפייני היציאות.

• קשישים - סקר תזונתי שנערך בקרב קשישים לא מצא קשר בין כמות הנוזלים בטווח של 3-6 כוסות ליום, לבין שכיחות עצירות והרגלי היציאות בכלל. לעומת זאת שכיחות נמוכה של עצירות נמצאה בקרב צריכת הנוזלים הגבוהה ביותר. מעניין לדעת שבקיץ עולה שכיחות העצירות בקרב קשישים, על רקע התייבשות יחסית, שיכולה להימנע באמצעות הגברת צריכת הנוזלים בחודשים אלה.

שילוב צריכת סיבים ונוזלים כטיפול תזונתי בעצירות כרונית

מחקר שנערך בקרב 170 מבוגרים (בגילאי 18-50) שסבלו מעצירות כרונית, בדק את ההשפעה של הגברת צריכת סיבים בשילוב עם צריכת נוזלים, על עצירות כרונית.

הנבדקים חולקו לשתי קבוצות בהן צריכת הסיבים הייתה גבוהה וזהה (25 גרם ליום), ואשר נבדלו בצריכת הנוזלים – קבוצה אחת שלא הוגבלה בצריכת נוזלים (בה הגיעה הצריכה ל 1.1 ליטר בלבד), וקבוצה שנייה שצרכה 2 ליטר מים מינרליים ליום.

בשתי הקבוצות ניכרה עליה בתדירות היציאות וירידה בשימוש במשלשלים, אך שני שינויים אלה היו גדולים יותר בקרב הקבוצה שצרכה יותר נוזלים (p < 0.001).

מסקנת החוקרים הייתה שהגברת צריכת הסיבים אכן משפרת מצב של עצירות כרונית, אך התוצאות האפקטיביות ביותר מתקבלות משילוב של סיבים עם שתייה נאותה.

להזמנת מי עדן הביתה לחצו כאן

לסיכום

כאשר צריכת הנוזלים תקינה, אין להגברת השתייה כל השפעה על תקינות העיכול. לעומת זאת התייבשות וצריכה לא נאותה של נוזלים מגבירה שכיחות של עצירות ושל בעייתיות ביציאות, שיכולה להיות מתוקנת ע"י תיקון צריכת נוזלים.

ביבליוגרפיה

• Arnaud MJ. Mild dehydration: a risk factor of constipation? Eur J Clin Nutr. 2003 Dec;57 Suppl 2:S88-95.

• Anti M, Pignataro G, Armuzzi A, Valenti A, Iascone E, Marmo R, Lamazza A, Pretaroli AR, Pace V, Leo P, Castelli A, Gasbarrini G. Water supplementation enhances the effect of high-fiber diet on stool frequency and laxative consumption in adult patients with functional constipation. Hepatogastroenterology. 1998 May-Jun;45(21):727-32.

• Klauser AG, Beck A, Schindlbeck NE, Müller-Lissner SA. Low fluid intake lowers stool output in healthy male volunteers. Z Gastroenterol. 1990 Nov;28(11):606-9.

• Müller-Lissner SA, Kamm MA, Scarpignato C, Wald A. Myths and misconceptions about chronic constipation. Am J Gastroenterol. 2005 Jan;100(1):232-42.